בין בבל לירושלים

מיתוס הלידה: סרגון מאכד ומשה רבנו

אחד הדמיונות המרתקים ביותר נמצא בסיפור הולדתו של משה (ספר שמות), המזכיר בצורה כמעט זהה את "אגדת לידת סרגון", מלך אכד שחי במאה ה-23 לפנה"ס.

המשמעות המדעית: דגם "הגיבור הניצל מהמים" היה מוטיב ספרותי מקובל במזרח הקדום לביסוס לגיטימציה של מנהיג. התנ"ך משתמש במוטיב זה כדי להציג את משה כדמות בעלת שיעור קומה מלוכני-היסטורי.

חוקי חמורבי ומשפטי התורה

קודקס החוקים של חמורבי (מלך בבל, המאה ה-18 לפנה"ס) הוא מהחשובים שנתגלו. הדמיון בינו לבין "ספר הברית" שבספר שמות הוא מבני ותוכני כאחד.

חוק השור שנגח

גם חמורבי וגם התורה דנים במקרה ספציפי שבו שור נוגח אדם. בשני המקורות ההבחנה היא זהה: האם השור היה "נגחן מאתמול שלשום" והבעלים הוזהר, או שזהו מקרה ראשון.

ערכי צדק ומוסר

מעבר לחוקים היבשים, התפיסה המסופוטמית הנחילה ליהדות את הבסיס למחויבות החברתית.

• הגנה על אלמנה ויתום: כבר בכתובים שומריים (כמו חוקי אור-נמו), המלך מתגאה בכך שהוא מגן על החלש מפני החזק. ערך זה הפך לאבן יסוד בנבואת ישראל.
• שבת ומחזוריות: המושג "שפתו" (Shappatu) בבבל ציין ימים מסוימים בחודש של מנוחה או הימנעות מפעולה, אם כי ביהדות הוא עבר טרנספורמציה ליום מנוחה שבועי קבוע.
• מוסר המלוכה: המלך במסופוטמיה נתפס כ"רועה" של עמו – דימוי שעבר ישירות לדוד המלך ולתיאור הקשר בין אלוהים לעמו.

סיכום: היהדות לא המציאה את הצדק, אך היא נתנה לו משמעות תיאולוגית חדשה. על בסיס התרבות המפוארת של בבל ואכד, נבנתה הקומה השנייה שהיא המוסר הנביאי וההלכה היהודית.